פסק-דין בתיק דמ"ש 49596-12-11

1.       בכתב התביעה, עתר התובע לחייב את הנתבע לשלם לו פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, פדיון דמי הבראה והחזר הוצאות נסיעה. בבסיס התביעה עמדה טענת התובע על כך שהוא התפטר מעבודתו בפיצריה של הנתבע, בשל גיוסו לשירות סדיר בצה"ל, כשעמדו לזכותו יתרה של חופשה שנתית בלתי מנוצלת ושל דמי הבראה שטרם שולמו לו, וכן - כי לא קיבל החזר הוצאות נסיעה.

2.       הנתבע, בכתב הגנתו, הכחיש את זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים. לטענת הנתבע, עבודתו של התובע לא הופסקה בשל גיוסו הקרב לצה"ל אלא בשל כך שיצא לחופשה בלתי מאושרת (יציאה שעל פי ההסכמה בין הצדדים חייבה את התובע לשלם לנתבע פיצוי בסך 2,000 ש"ח). כן טען הנתבע כי על התובע לשלם לו תמורה בעד המזון שקיבל בעת עבודתו, וכי עבד בתנאים טובים שבהם מלבד משכורת - הוא זכה גם לתשרים נאים. הנתבע הכחיש את זכאות התובע להחזר הוצאות נסיעה, בטענה שהתובע גר קרוב למקום העבודה.

3.       התובענה הוגשה ונדונה על דרך של "דיון מהיר" לפי סעיף 31 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969.